על נקיון כפיים וארץ

משתתפי ההפגנות הניפו תמיד את דגל המאבק בשחיתות. ניקיון כפיים היה ונשאר אחד מנושאי המחאה החשובים ביותר. אף פעם לא קיבלו מובילי הפעילות בנס ציונה החלטות הנוגעות לשמירת ניקיונן של העיר והסביבה. ואף על פי כן, היה ברור לכולם ששמירת הניקיון חשובה. מעולם לא השארנו כרזות, אריזות, אזיקונים או כל פסולת לאחר תום ההפגנה. תמיד דאגנו להוריד ולאסוף הכל לפני שהתפזרנו. תלינו כרזות על קירות בתינו ועל המרפסות (עד שהורדנו וקיפלנו אותן), מעולם לא השארנו מדבקות על גדרות, קירות, עמודים וחלונות ברשות הרבים.

נלחמנו על החופש לתלות כרזות ודגלים למשך ההפגנה. עיריית נס ציונה ניסתה לקצץ בזכות זו, אך בעזרת התנועה לזכויות האזרח הוכחנו שזו זכותנו.

מחאת נס ציונה לא היתה ייחודית בשמירה על הניקיון – כך נהגו בכיכר פריז ומול מעון ראש הממשלה בבלפור. כך נהגו גם בכל שאר המקומות. כשהיו בהפגנות בירושלים ובמקומות אחרים אלפי מפגינים דאגו מארגני ההפגנה לתאם עם העיריה ניקוי ואיסוף זבל מיד עם תומה. אילו השארנו ערימות זבל, בודאי היו כלי התקשורת מציגים תמונות של אותה זוהמה. אך כשהרחובות נשארו נקיים אין לכך שום אזכור. אולי הניקיון מובן מאליו – וטוב שכך, שהרי ניקיון כפיים וניקיון הארץ שלובים זה בזה.