שומר אחי ואחותי אנוכי

במהלך תקופה זו הייתי שותף למספר יוזמות, חלקן קשורות למחאה בבלפור, שמטרתן הייתה לזהות תוקפים לפני שהם נכנסים לאזור "מתחם ככר פריז", לימים כיכר הדמוקרטיה. המתנדבים עסקו בסיור ברחובות הסובבים את הכיכר וכאשר נצפה אדם חשוד, נמסר המידע לשוטרים באזור כדי שיבדקו חשודים וימנעו חיכוך מילולי ואלים.

בהמשך נדרשה גם פעילות אבטחת אישים, דמויות מובילות דעת קהל, עיתונאים, אנשי מחאה, חברי תנועות/מפלגות ואמנים שהיה חשש לשלומם. זכיתי ללוות חלק מהם ובעיקר את העיתונאית משמיעת קול המחאה, הדוברת הכי רהוטה, דמות שכולה השראה, נחישות, מסירות ודוגמה אישית יוצאת דופן. כן, זכיתי ללוות את העיתונאית העצמאית אור-לי ברלב, אשת חייל שהיא ערוץ תקשורת מהלך על זוג מגפיים אדומים. אור-לי הותקפה לא פעם על ידי תומכי נתניהו, פרובוקטורים אלימים שכל מטרתם סתימת פיות והפחדה.

לשמחתי, למרות השעות והקילומטרים הרבים שעשיתי צעד מאחוריה, תמיד עברו כל אלו בשלום וללא אירועים חריגים מדי.

קבוצת המאבטחים המאורגנת ביותר, היתה "שומר אחי". התארגנות התנדבותית של אזרחים, שומרי חוק, אוהבי אדם, שלום וחופש דיבור. כולנו ללא היכרות מקדימה, רובנו ללא רקע מבצעי. המחבר ביננו היה הכאב נוכח התמונות והסרטונים שעברו ברשתות השונות של נשים, גברים וילדים, שהותקפו. תמיד המבוגרים, המבודדים מהקבוצה הגדולה, מותקפים על ידי קבוצה פורעת חוק, גסת רוח ואלימה באופן קיצוני. אין ספק שהאירועים במגרש הביתי – נס ציונה – הוציאו אותי החוצה. תחושת דאגה לחברים מבית, וההבנה שהאלימות מתוגברת באנשים מבחוץ, דחפה אותי לרצות להגן על האנשים היקרים שלנו מבית.