ליל הנילונים בבלפור
קרן אשכנזי
מחאת נס ציונה, 2021
1.11.2020. בתחזית מודיעים שעלול לרדת גשם, אני מוצאת את יריעת ניילון החממות שהביא אילן גורי, ובכוחות משותפים פורסים אותו על המתחם שמורכב משני גזיבואים. באותו שלב מתנהל הליך משפטי מול העירייה שרוצה לפנות אותנו, הליך שמחייב אותנו לשמור על המצב הקיים ולא לשנות את המתחם.
שני ביביסטים שהסתובבו באזור התלוננו בעירייה שהפרנו כביכול את הסטטוס קוו (יריעת ניילון, כן?) .
הגיעו 3 רכבי עירייה עם פקחים שלווו גם בשוטרים ולאחר כשעה של ניסיונות שווא להגיע לאנשי קשר בעירייה שיודעים לחשוב עם הראש ולא עם הידיים, פגה סבלנותם של קלגסי העירייה והם החלו בברוטליות למשוך ולקרוע את הניילון תוך כדי גרימת נזק מכוון לגזיבואים. לאחר שהורידו אותו עוד, המשיכו לעשות לו וידוא הריגה, ובאמצעות סכין יפנית חתכו אותו לחתיכות…
באיזו התלהבות הם פעלו. לא בשם החוק והסדר. בשם השנאה. בשם הביביזם.
הם העמיסו אותו על רכב העירייה והחרימו אותו.
ב-23:30 בלילה, כמו גנבים, החזירו את הניילון המבותר ל-7-8 חלקים. אבל ללא התנצלות.
22.3.2021 – יום לפני הבחירות האחרונות הוחלט על פינוי המתחם והוזמנתי להתכבד בפירוק הבורג הראשון. כמובן שלא הסתפקתי בכך אלא לקחתי חלק בפירוק הכל, ואת מקצת הלוחות שפורקו מהמטבח לקחתי הביתה לשימוש עתידי… 🙂
"לעולם אל תטילו ספק בכך שקבוצה קטנה של אזרחים מודאגים ואכפתיים יכולה לשנות את העולם; זה הדבר היחיד שאי־פעם הביא לשינוי".
(מרגרט מיד (1901-1978), אנתרופולוגית אמריקאית, שהתמחתה בחקר תרבויות ובנושא ההתבגרות והיחסים בין המינים.)
