כיכר פריז ובלפור, ירושלים
קרן אשכנזי
מחאת נס ציונה, 2021
בסוף נובמבר 2019, בדיוק ביום שבו חגגנו 3 שנות מחאה, הוגשו כתבי האישום ואז בעצם התייתרה המחאה מול בית היועמ"ש בפתח תקוה, ונפסקו ההפגנות שם. אחרי שנתיים וחצי של מחאה שבועית הייתי מכורה קשה ולכן הצטרפתי למחאה-אחות בירושלים בהובלת אילונה, שהמשיכה את הפעילות בכל מוצ"ש בכיכר פריז.
ב-11.6.2020, כשאמיר השכל עלה לבלפור, למה שהוגדר בהתחלה כמחאת הכיסאות, קניתי 2 כסאות נוח והצטרפתי אליו לסופשבוע, לישון על מדרכות בלפור. במקום היו גזיבו ושולחן של אורי נחמן שהגיעה שבוע קודם לכן.
"ראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים גורליים, כי קיים חשש אמיתי שהוא יכריע על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות שלו, ולא לפי האינטרס הלאומי."
המסר: אין מצב שנאשם בפלילים יהיה ראש ממשלה. למחרת, ביום שישי, נפרס על המדרכה גליל נייר עם עותק של מגילת העצמאות והמבקרים הוזמנו להוסיף את חתימתם (נמצא אצלי)
האזור הפך למרכז עלייה לרגל, ובחלוף הימים גם ליעד לתרומות של ציוד ומזון לשוהים בו.
משבוע לשבוע התרחב המתחם וכמויות הציוד הלכו וגדלו. צידניות, שישיות מים, ארגזי פירות, סירי אוכל, עוגות ועוד ועוד.
"הצורך הוא אבי ההמצאה"
בשבוע השלישי (2.7.2020) כבר הגעתי מצויידת בלוחות, קרשים וכלי עבודה, שהיו לי בבית, כדי לשדרג את השולחן הגדול ולהוסיף לו מדפים. גלי רון כבר דאג לשולחן-כיור ומיכל מים לשטיפת כלים וידיים.
בשבוע שלאחר מכן (7.7.2020) כבר הלכתי לנגרייה כדי לקנות עוד לוחות כדי לבנות מזווה. שני מטר רוחב על 80 עומק עם התאמת שני המדפים כך שלמטה ייכנסו הצידניות, באמצע ארגזי הפירות, ולמעלה תיקי הציוד האישי של המפגינים. בנוסף נבנו מדפים לשולחן נוסף שהיה שם.
בהמשך נוספו מתלים ומתקן לנייר מגבת, רשת לייבוש כלים, וילונות (בביצוע של סמדר אור), מתקן לאחסון מזרונים ועוד…
בשלב הזה היה כל הציוד צמוד לאורך חומת המנזר (טרה סנטה), והמדרכה הרחבה משמשת גם למעבר הולכי רגל וגם לאירוח. מכיוון שכל הזמן היו איומי פינוי מצד העירייה, היה לי חשוב שלא תהיה להם שום עילה מוצדקת לפינוי. שיהיה נקי ומסודר ושלא יחסמו את המדרכה. לא שזה עזר למנוע 2 פינויים אלימים והרסניים וגניבת ציוד על ידי העירייה בשת"פ עם המשטרה (עד היום יש במחסני העירייה מאות כסאות ושולחנות וציוד אישי).
6.8.2020 – כחודשיים לאחר העלייה על הקרקע, זכה המתחם לשדרוג נוסף. שתי קומות נוספות במזווה וארונית (שני מטר על שני מטר) לציוד אישי (גלי רון). בשלב מסוים נאלצנו לצמצם את שטח המתחם ולשנות את הארגון שלו, ואיכשהו ברור לכולם שאני צריכה לתכנן את המבנה החדש כך שיעמוד בדרישות העירייה. ולא רק לתכנן אלא גם להוביל את הביצוע.
במהלך חודשים רבים אני מגיעה לבלפור מדי שבוע בשעות אחר הצהרים המוקדמות של יום חמישי ונשארת רצוף עד לשעות הקטנות של מוצ"ש לאחר ההפגנה. לא לפני שהכביש נקי, השלטים והדגלים מסודרים, והמדרכה פנוייה ללינה.
לצערי, נחשפתי גם לצד הפחות יפה של המפגינים. אנשים שבאו למחות על כך שהשלטון מזלזל בהם, ובשטח הם בעצמם מפגינים חוסר התחשבות בסובבים אותם. אנשים שלעולם לא ייקחו חלק בסדר וניקיון, שיכעסו עליך אם תעיר להם כשהם יושבים במעבר, ובכלל כאלה שבאים בשביל החברה, האוכל והשתייה, שנמצאים שם בשפע ובחינם, אבל לא יחזיקו שלט או מגפון אם בכלל יטרחו לקום מהכסא…
במידה מסוימת, בעל כורחי, הפכתי לרס"ר משמעת ו"חטפתי" על כך לא מעט.
לא באתי להפעיל אנשים, לומר להם מה לעשות. לכולם יש עיניים בראש, וכולם יכולים לראות מה נדרש לעשות. אני בטוחה שבבית שלהם הם יודעים לזהות מתי לסדר ולנקות, אבל בבלפור זה לא שלהם…
איכשהו אני מגיעה בכל חמישי ומופתעת כמה בלגן עשו בפחות משבוע.
בהמשך, הגעתי לבלפור רק ללילה אחד באמצע השבוע ולהפגנה במוצ"ש, המשכתי בהפגנה הקבועה בימי שישי בנס ציונה והצטרפתי להפגנות מזדמנות אצל גנץ בראש העין (לאחר הצטרפותו לממשלת החילופין) ועוד…
היו תקופות של 5-6 הפגנות בשבוע.
כמובן שלכל ההפגנות אני מגיעה עם השלט הגדול. (מתפרק. מתחבר עם בורג אחד. נכנס גם לקיה פיקנטו.)
4 שנות מחאה חוללו בי שינוי גדול. מאורחת בהפגנה, שעומדת בצד כדי לא לבלוט, למפגינה נוכחת ובולטת שלא מובכת לעמוד בצומת ולשיר במגפון שירי מחאה. גיליתי שיש לי תכונות ויכולות שאינם נפוצות כל כך. (אלמלא הייתי צנועה הייתי אומרת אפילו נדירות…כל שוכני בלפור יכלו ליזום בנייה ושדרוג, אבל אף אחד לא הרים את הכפפה. עצלנות? או חוסר יכולת\רצון?)
