מחאת נס ציונה, 2021
ב-27.5.17 יצאתי להפגנה הראשונה שלי בכיכר גורן. הפגנה ראשונה בחיים. לא יודעת מה עושים, עומדת בצד, משתדלת להיות רואה ואינה נראית. ההפגנות בקרבת ביתו של היועץ המשפטי לממשלה נועדו למחות על העיכוב בהחלטותיו לגבי תיקי נתניהו. "מנדלבליט תחליט"!
מני נפתלי קלט אותי, "החדשה" וניגש ללחוץ לי את ידי. כשעה מאוחר יותר היא (היד שלו) תישבר במעצר אלים של המשטרה, ללא כל סיבה, כאילו היה אחרון העבריינים או מחבל מסוכן. המראה הזה של מני מרותק למדרכה כשמעליו וסביבו 7-6 שוטרים כחולים ולוחמי מג"ב חמושים, היה בלתי נתפש.
פתח-תקווה 2017, מרכז הארץ, שעות הערב המוקדמות. הפגנה קטנה בכיכר גורן, 40-50 אנשים נורמטיבים. רובם בגילאי 60+. לא חסמו כבישים, לא הפריעו לעוברים והשבים. סולידי לגמרי. אבל נגמרה במעצר אלים. בלתי נתפש!
מאז אני שם. כל מוצ"ש אצל היועמ"ש.
בחלוף השבועות העזתי להתקרב קצת יותר ולא להסתתר, הצטרפתי לסיגלית קסלר, מובילת המחאה בכיכר גורן והרוח החיה והנחושה בה, לבניית מיצגים בהתאם לאירועי התקופה
השָמָש – נציג הצדק והדמוקרטיה
במקביל, בסביבות נובמבר 2018 הצטרפתי למחאת היחידים שכללה בעיקר מחאה שבועית, בימי שישי בצהרים, בצומת מרכזית בנס ציונה. צומת שבהמשך תיזכר כמרכז הפגנות אלים של ביביסטים בתגבור 'לה-פמיליה' בכיכובו של משה מירון עם השלט 'שמאלנים בוגדים'. שם גם חנכתי את שלט הענק (שניים וחצי מטר על 80 ס"מ) שמזוהה איתי (האישה עם השלט) ומלווה אותי עד היום "מצילים את המדינה, נלחמים בשחיתות".
© 2022 All Rights Reserved