ע' ש' הנאמן

את ע' ש' פגשתי כבר בהפגנה הראשונה בצומת. הוא עמד בשקט ולא ממש התערב בשיחה. מהר חברתי אליו והחזקנו ביחד את הכרזה הגדולה שהבאתי. כך חזרנו ושיתפנו פעולה כמעט בכל הפגנה בצומת בה השתתפתי. רק לעתים רחוקות הצליח מישהו אחר (וכמו שנהוג להוסיף היום: או מישהי אחרת,) לאחוז בצידה האחר של הכרזה. במקרים כאלה  לא אמר ע' ש' דבר, ורק עינו של חבר ותיק, יכולה להבחין במורת רוחו.

השתדלתי להגיע להפגנות במועד שנקבע על ידי המארגנים, אך ע' ש' הקדים אותי תמיד. יתר על כן, בתקופות בה מיעטו מפגינים להגיע, ידעתי תמיד שעל ע' ש' אפשר לסמוך: הוא יתייצב במקום המתאים, בשעה היעודה.

היו גם מקרים בהם דרשו פקחי העיריה או השוטרים שעברו בצומת שע' ש' יפסיק לאחוז בכרזה. הם טענו שזה לא חוקי, ושהוא בכלל שייך לעירייה. ע' ש' שתק, אך העומד בסמוך אליו יכול היה לשמוע את הגיחוך הדקיק שלו.