י' ור' מירושלים
צבי פלטיאל
מחאת נס ציונה, 2021
דווקא היום, בהפגנת צהרי יום ו' האחרונה, הם לא הופיעו. ביום ו', בכל יום ו' אנחנו מפגינים בצומת הקניותר בנס ציונה. יום ו', כל יום ו', הם עוברים בצומת בשעה 11:35 בפינת הצומת בה אני ושותפי הנאמן, עמוד הרמזור מספר 8, אוחזים בכרזה גדולה. הם חוצים את הרחובות הסמוכים לפינה שלנו בבואם, וחוזרים כעבור כמה דקות דרך פינת הצומת הנגדית.
תחילה התייחסתי אליהם כלשאר עוברי האורח בשעת ההפגנה. "שלום" נענה ב"שלום", "יום נפלא" נענה ב"יום נפלא". אך כששמנו לב לנוהג הקבוע החלה להתפתח היכרות. "מה שלומך השבוע?" שאלתי אותה. ובהמשך, אחרי שהצגתי עצמי, שאלתי גם מה שמך? ר, ענתה בחיוך, והמשיכה לאחוז בידו של י'.
י' הוא עלם מגודל עם מבט תמהוני, כבוי מעט. לאחר כמה שבועות של החלפת משפטים ספורים, מרים י' את ידו באחת הפגישות ומכריז: "כיף!". הרמתי ידי לקראת ידו והכרזתי גם אני "כיף!" תוך כדי מחיאת ידיים משותפת. בשבוע הבא כבר הרמנו ידיים ביחד והכרזנו "כיף!". בהמשך זה הפך לכיף בתחילת פגישה וכיף נוסף בסיומה. בין הכיפים הבנתי שי' מגיע לצורך טיפול כלשהו. הם מגיעים מירושלים במיוחד לכאן.
כששמחת הפגישה מתגברת מגיע השלב שבו י' תופס בחוזקה את זרועי. כך הוא מביע את שמחתו. או אז ממהרת אמא ר' להרגיעו להסיר את היד.
י' הוא בחור חזק.