בִּיבִּי הַמֶּ-לֵךְ

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיָה סֶגֶר,

יוֹם כִּפּוּר עָבַר בְּלִי נֶדֶר,

כְּבָר אַחֲרֵי הַחַגִּים – וְאֵין סֵדֶר!

וַאֲנִי יוֹשֶׁבֶת, סְפוּנָה בַּחֶדֶר,

רַק לַצֹּמֶת (מֶרְחַק 1000 מֶטֶר)

צוֹעֶדֶת וּבְכָל יָד דֶּגֶל,

כָּחֹל לָבָן – שֶׁהוּא לִי לְסֵמֶל,

וְשָׁחֹר לְאוֹת אֵבֶל.

רוֹצָה לְהָסִיר אֶת הַכֶּתֶר,

מִבִּיבִּי, מִיּוֹרֵשׁ הָעֶצֶר,

וּמֵהַמַּקִּיפִים מִכָּל עֵבֶר,

מְגִילה עִם הַשֶּׁקֶר,

מְמִירִי עִם הַפֶּה לְלֹא סֶכֶר,

מִמִּיקִי ,שֶׁ"כֹּחַ,כָּבוֹד, כֶּסֶף" , הֵם לוֹ לְמֶסֶר,

מֵאוֹחָנָה, מכ"ץ וּמִכָּל הַיֶּתֶר

שֶׁנֶּהֱנִים מֵחָסִינוּת הָעֵדֶר…

 בְּקִצּוּר "לֵךְ בִּיבִּי לֵךְ!

   דַּי לְלַכְלֵךְ!!!"