על הכרה, אמונה ונחישות

שמי צביקה ליכטר ואני תושב העיר נס ציונה.

בשנים האחרונות חשתי אי שביעות רצון מהתנהלות הממשלה, ומן העובדה ששריה גורמים לארצי לשנות את פניה. שחיתות, שחצנות, פזרנות בכספי הציבור וחוסר אמון הם אלה שאפיינו את הממשלה בשנים האחרונות.

מאסתי בכך, ולכן כשגיליתי שמתנהלת מחאה בגשר ראשונים, החלטתי להשתתף בה על אף שמימי לא השתתפתי במחאות כגון אלה.

תחילה, המחאה הייתה קטנה ושקטה עם קומץ אנשים, אך עם חלוף הימים גדלה, התעצמה והתפשטה ברחבי המדינה. אפשר לומר שכמעט על כל גשר במדינה התנהלה מחאה.

זכיתי להכיר אזרחים שאוהבים את הארץ הזאת, שאכפת להם ממצב המדינה, ושמואסים ברודפי השלטון והבצע.

עם הזמן, התגבשה בי האמונה שהמחאה הזאת עשויה להביא לשינוי.

הכנתי כמות גדולה של דגלים מכל הגדלים, שלטים המגנים את המושחתים, חילקתי אותם בין אנשי המחאה,  והתקנתי אותם בכבישים במקומות בולטים. עמדתי יחד עם המפגינים בצומת הקניותר, בגשרים ובבלפור, והנפתי את הדגלים בגאווה, חרף תגובותיהם המבישות והבוטות של מפגיני הימין שעמדו מולנו, הניפו את אצבעותיהם האמצעיות כלפינו, וניסו לא אחת לתקוף אותנו פיסית.

באופן אישי חוויתי זאת פעם בגשר ראשונים, ומחבורה של כ-20 ביביסטים שתקפו אותי ואת רכבי ביציאה מהחניון של בנק הפועלים. 

אך ברור שלא נואשתי, הרמתי את ראשי ולא את  ידיי, והמשכתי להשתתף במחאות ביתר שאת, בהתלהבות ובנחישות איתנה.