היום שבו אמרתי: עד כאן!

חציתי  את הכביש,  כדי להניף את הדגל שלי ולהביע כעס  על החירות שלוקח איש צעיר לחדור למרחב שלי לפגוע בי  באמצעות קריעת הסמל שלי, רק כי כך התחשק לו,  ויותר מכך,  כדי לומר בקול גדול שיותר אף אחד לא יגיד לי איפה להפגין ואיפה לא,  ושום פורע לא יקבל ליטוף משטרתי על כך ש"רק קילל ופגע בדגל". הטמבל נלקח למשטרה והורחק.  לא הגשתי תלונה. ידעתי שתלונות כאלו דינן להיזרק, הרי לא נפגעתי בגופי. הצד האירוני של האירוע – שחור הברדס  ואני קרובי משפחה. איזה מזל שיש קרובים שאינם קרובים כלל ועיקר.

שאולי עמיר מוסיף: בתגובתה האמיצה של הדס לא הייתה רק התרסה ואמירה לגבי חסידי הנאשם השוטים הקרויים ביביסטים, אלא גם אות וסימן לכל המפגינים כי אפשר להתמודד אתם ללא אלימות אלא ע״י הפגנת נוכחות גם בשטח אותו הם חשבו כמוגן עקב אלימותם.