תקיפה בין הפגנות

ב-5.4.21 נסענו לירושלים להפגין מול בית המשפט המחוזי ובהמשך מול בית הנשיא בימים הקריטיים של ההחלטה על הטלת המנדט להרכבת הממשלה. דורית זיו, הדס ענבר ואנוכי.  כולנו בעשורים השביעי או השמיני לחיינו. לבושים בחולצות המחאה ונושאים דגלים צעדנו ממקום החניה לבית המשפט, כדי להפגין בעת משפטו של הנאשם המושחת. הגענו להפגנה ללא אירועים מיוחדים ומשם, לאחר הפגנת נוכחות והתחלת הפיזור, צעדנו לכיוון המכונית כדי לנסוע להמשך ההפגנה מול בית הנשיא.

בעוברנו ליד תחנת דלק, הבחנו בקבוצה של ביביסטים, גם הם לבושים בחולצות שמעידות לאיזה מחנה הם שייכים.  אחד מהם, בבעל גוף בשנות הארבעים , שבראותו את שלושתינו החל לגדף אותנו ולהתקרב אלינו בצורה מאיימת. 'הומו', 'בוגד', 'הלוואי ויהיה לך סרטן בראש' היו רק חלק מהנאצות אותן הפיק פיו. ניסיתי להרגיע אותו ובתגובה הוא הרים את ידו, הפיל את הכובע אותו חבשתי ותלש לי את המסכה מהפנים.

ברגע זה חשתי מאוים, והחדירה למרחב האישי שלי בצורה אלימה כל כך הצריכה תשובה הולמת. הלמתי בצווארו בכוח וחבטתי בבטנו עם מקל הדגל שהיה בידי. הוא נפל על הכביש ומשך אותי אחריו. ד׳ וה׳ חשו לעזרה וחבטו בו גם הן במקלות הדגלים אשר בידיהן. חבריו מהרו לזעוק שהוא "לא תקף",  וכהרף עין הופיעו שוטרים שמשכו אותי מעליו, הרחיקו אותו מהאזור. לאחר שאספתי את כובעי, את המסכה והמשקפיים שנפלו בעת העימות, המשכנו בדרכנו ונסענו לבית הנשיא להמשיך בהפגנה, כי את שמתחילים, צריך לסיים.  זו היתה הפעם הראשונה שהאלימות עברה מפסים מילוליים לפסים מוחשיים, בתקווה שגם האחרונה.