כך התחלנו
תמי חיון
מחאת נס ציונה, 2021
שיירת התקווה
בתחילת אוגוסט 2020, הצטרפנו ל"שיירת התקווה". נסענו בטור של 30 מכוניות מקושטות בדגלים ובשלטי "לך", מחירייה עד למבשרת ציון. התרשמנו מאד מכמות המפגינים על הגשרים בדרך והיה לנו ברור, שבשבוע הבא גם אנחנו נעמוד על אחד מהם וננופף בדגלים לקול צפירות הנהגים.
בקבוצה המשפחתית סיכמתי את האירוע ברוח הדברים של נתניהו וחבר מרעיו: "הערב הצטרפנו לחייזרים ונהרנו בשיירת חלליות לעודד את האנרכיסטים על הגשרים".
מעל הגשר
בשבוע שלאחר מכן, התייצבנו בגשר ההלכה בת"א.
הבנו, שהמחאה איננה משהו חולף, לכן החלטנו לאמץ לנו גשר קרוב לבית ובחרנו ב"גשר ראשונים". שם, בפעם הראשונה, נחשפנו מקרוב לתופעת ה"ביביסטים" – צעירים חמומי מוח שהשתלחו בקללות (מלוות בשפת גוף אלימה) בקומץ מפגינים למרגלות הגשר. מפגינה שעמדה על הגשר בסמוך אליי, ממש נפגעה: אבל מה אמא שלי קשורה לעניין?
בני הסטודנט, הצטרף אלינו לגשר ובהמשך, למחאה ב"צומת הקניותר" (שם אפילו נשא שלט שהכנתי: "גם אנחנו חרדים לגורל המדינה"). כך סיכם את התרשמותו, לאחר שתי חשיפות מקרוב למחאה: המפגינים הם אוכלוסייה הומוגנית של שמאלנים, חילונים, ממוצא אשכנזי ונראה כאילו שהם מנסים לשכנע את המשוכנעים. המחאה לא תתקדם לשום מקום, טען.
ספוילר (קַלְקְלָן): בסמוך לבחירות, הוא השתתף בהפגנת הענק בבלפור וחזר משם אופטימי…
תקופת הסגרים
במשך כמה שבתות צפיתי בשקיעה מעל "גשר ראשונים" עד שבשל מדיניות הסגרים עברנו למוקדי מחאה קרובים יותר לבית – "כיכר שומר הגבעות", "צומת המאה ואחד" ו"צומת הקניותר". גיליתי חבורה גדולה (עשרות ואף מאות) ונפלאה של אנשים חדורי מטרה, שהגיעו בכל שבת להפגין. בכל מצב (חלקם נאלצו למחות בישיבה, מפאת גילם המתקדם) ובכל מזג אוויר: בודדים, זוגות וגם משפחות רב-דוריות.
דווקא בתקופה בה הוגבלנו לשהות קרוב לבית ושררה תחושה של חוסר אונים, הרגשתי עד כמה קולם ונחישותם של אנשי המחאה חשובים.
